לילדים יש ראדאר שאיך שאתם מתיישבים הם מתחילים לקרוא לכם... נכון? מה עושים עם זה?

כמו בכל דבר יש מסר גלוי ויש מסר סמוי שאתם מעבירים ולפעמים לא מודעים לו.

הילדים צריכים להבין שההורה נח או שותה קפה גם כשהילדים בסביבה, אתם לא צריכים אישור מהילד לנוח או לשתות קפה. צריך ללמד אותם התחשבות וכבוד לסביבה.

הנה תרגיל:

תבחרו זמן שבו אתם תשבו למשך 15 - 20 דקות בסלון עם כוס קפה ולא לקום מהספה, באמת לא לקום מהספה!! אבל באמת באמת לא לקום מהספה - אלא אם יש סכנת חיים חלילה למישהו או אם מדובר בתינוק שלא יכול לבוא אליכם.

ואז בשעת האמת כשייגיעו קריאות  ה "אמאאאאאא בואי" התשובה שלך תהיה בקול נעים אך אסרטיבי וללא סימני שאלה בסוף המשפט: "חמוד שלי אני יושבת בסלון ושותה קפה, אתה מוזמן לבוא אליי או להמתין שאסיים" (-זיכרי, את לא קמה מהספה במשך 15 דקות אם זה לא תינוק שלא מסוגל פיזית לבוא אלייך או מישהו מדמם).

ברור שתגיע תגובה מצד הילד: "לאאאא אני חייב שתבואי"

התשובה תהיה זהה בקול נעים אך אסרטיבי וללא סימני שאלה בסוף המשפט: "חמוד שלי אני יושבת בסלון ושותה קפה, אתה מוזמן לבוא אליי או להמתין שאסיים"

יהיה עוד ניסיון אפילו חריף וחזק יותר מצד הילד:" אבל אמאאאאאאא נו אמאאאא פליזזזזז אני חייב שתבואי אני לא יכול להביא את זה אליך"

עדיין אותה תשובה...  "חמוד שלי אני יושבת בסלון ושותה קפה, אתה מוזמן לבוא אליי או להמתין שאסיים".

אם "תישברו" ותלכו אל הילד (כשאין באמת צורך ממשי כמו סכנה) אזי המסר שהעברתם לילד הוא: "תנדנד לי מספיק פעמים ותקבל את מבוקשך"

​

​

​

​

​

​

​