גיל ההתבגרות

​

את גיל ההתבגרות אפשר להגדיר קצת כמו "שפעת": תופעת לוואי לא נעימות, זה מייגע ומתיש, אבל בסוף זה עובר.

המתבגר, נער,  'מתנער' מההורים, מנסה להתנער מהחוקים והערכים שההורים התוו. 

 אתם מצפים שהילד יקשיב וינהג כפי שחינכתם אותו, במקום זה אתם מקבלים התנגדויות, דלתות סגורות, התפרצויות ו'דרמות'. הדעות שלכם לא ממש מעניינות את הנער, הטעם שלכם בבגדים זוועתי בעיניו, אתם כבר לא מודל לחיקוי, והאנשים עימם הילד ייתייעץ זה החברים שלו – בטח לא אתם- ההורים!!. אתם מרגישים מנותקים...

התהליך הזה הוא בסדר ותקין. ילד שלא ינסה להתנער ולהתמרד נמצא  אולי במקום לא כ"כ טוב (אולי הוא ילד מרצה, או חסר ביטחון עצמי ולכן נשאר צמוד להורים) אז תדעו שההתנערות זה בסדר ותקין – הוא בתהליך החיים...

​

גיל ההתבגרות מושתת על תמיכת ההורים, על עידוד ההורים ובעיקר על טווח קבלה מאד גדול.

מצד אחד הגיע הזמן לשחרר יותר את החבל, מצד שני לא להיעלם – לא לוותר על הדברים החשובים ולדעת להציב גם גבולות.  

הורה שמתיר את הרסן לחלוטין או מצד שני לגמרי חונק לא נותן לילד לבחון את היכולות שלו.

הילד יעשה את זה, הוא ינסה אותנו ואת הסביבה שלו כל הזמן. אנחנו צריכים להיות שם- לתמוך ולקבל.

אז לסיכום:

גיל ההתבגרות הוא קשה- אבל זה יעבור.

1. תעודדו את ילדכם (לעודד, לא לשבח!! יש הבדל גדול בינהם).

2.  קבלו אותם – החיים שלהם באמת דיי כאותים עכשיו - הקול משתנה, פצעים,  שיער צץ בכל מיני מקומות בגוף, מיניות, רוצה להיות שווה ומוערך בעיני חברי, חיפוש שייכות, אבל צריך את האינדווידואליזם שלי, הורים לוחצים, לימודים. בקיצור הרבה, הרבה כאוס בחייהם, אז נסו למצוא בתוככם טווח קבלה גדול לדעת לשמור על גבולות ולא להיעלם!! (לא להתחבא מתחת לשטיח עד יעבור זעם).

3. אהבו אותם. באמת ובתמים – חפשו את הדברים שאתם אוהבים ומעריכים בהם. זה לא פשוט עם הפרצוף החמוץ שמתהלך בבית והדרמות וההתנגדויות, ובכל זאת המשיכו לאהוב אותם.

4. תנו לילד את המרחב הנכון ואפשרו לו לפגוש את החיים.

​

​

​